הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
 

דף הפייסבוק שלנו: Zdunska Wola (זדונסקה וולה)

 
 
    דף הבית ZW
    חדשות ועדכונים
    על הארגון
    סיפורה של עיירה
    מ ZW לגטו לודג'
    מ ZW להשמדה בחלמנו
    סיפורו של בית הקברות
    "יחד" ~ YACHAD
    מוסדות העיר
    עדויות וסיפורים אישיים
    חברי כבוד
    ביבליוגרפיה אודות ZW
    נכתב עלינו...
    קישורים
    לוח אירועי שואה
    "יזכור"
    "אל מלא רחמים"
    נפטרי הקהילה
    מילוי דף עד ב"יד ושם"
    איתור ניצולים וקרובים
    רשימת תפוצה יוצאי ZW
    צור קשר
    פורום ZW
    תרומות לארגון
    סיורים ב"יד ושם"

רבקה פרצ'ק, "כאן ושם, עכשיו ובימים האחרים- שבר השואה וביטויו בבתי הקברות ובאנדרטות בפולין ובישראל", הוצאת מאגנס-האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ז.

פרק שלישי: בתי הקברות לאחר המלחמה.

שומרים ממונים ושומרים מתנדבים.

"בזדונסקה וולה הכינה המורה יֶלִיזְ'בְּייטָה בַרְטְש את עבודת המוסמך שלה על תולדות יהודי העיר, בעצתו של מנהל בית הספר שמצא בארכיב בית הספר חומר תיעודי עשיר. המורה השלימה את עבודת המחקר שלה והמשיכה להתעניין בכל נושא הקשור ליהודי העיר. בעת ביקורי במקום מצאתי כי היא שומרת בביתה את מפתחות בית הקברות, משגיחה על ניקיונו ושלמותו של המקום ומדריכה מבקרים הבאים לחפש קברים של בני המשפחה. בדירתה היא אוספת פריטים, חפצים ותעודות הקשורים ביהודי העיר ואת כתובותיהם של יוצאי העיר הפזורים בעולם. היא אינה מתוגמלת בכסף על מעשיה. עבודתה בבית הקברות ובנושאים הנוגעים ליהודים שישבו בעיר הובילו אותה להתנגשות עם ראשי העיר. היא נתפסת על ידי סביבתה כאישה מוזרה הבוגדת בכנסייה." (עמ' 56-57)

קבוצות של מתנדבים.

"בשנים האחרונות קבוצות של תלמידים משקיעות מזמנן בעבודה בבתי קברות ועוסקות בתיעוד המצבות שבהם, ביניהם זדונסקה וולה... הטיפול שלהם קצר, מרוכז בשעות עבודה ספורות בלבד או ביום עד יומיים שבמהלכם נערכים במקום גם טקסים." (עמ' 59)

 

פרק רביעי: קבורה חוזרת לאחר המלחמה.

קבורת אפר.

"מכיוון שאפר הוא שריד גופו של המת שאוכל ואיננו, בעוד היהדות נוהגת לשמור על גוויית המת בשלמותה, נחשבת קבורת אפר לבעייתית ומסמנת שינוי נוסף בתפקידיו המקוריים והמסורתיים של בית הקברות היהודי. ברבים מספרי 'יזכור' שהוצאו לזכר קהילות יהודיות, יש תיאור מפורט של הבאת אפר לקבורה. מיד לאחר המלחמה הובא אפר לקבורה בערים ובעיירות בפולין וזמן קצר אחר כך, בשנת 1946, הייתה קבורת אפר של הרוגי זדונסקה וולה שהוברח ממחנות ההשמדה והובא לקבורה בישראל." (עמ' 65-66)

 

פרק חמישי: אנדרטות בפולין לזכר יהודים שנספו בשואה.

סגנון- הסלע.

"אנדרטה שעליה סלע אפשר למצוא בבית קברות שבו נאספו בני הקהילה והושמדו, כמו שאירע בזדונסקה וולה, כאילו הוטל עליהם גוש סלע ענק והפיל שואה על קהילתם." (עמ' 108)

 

פרק שישי: אנדרטות שהוקמו בישראל לזכר קהילות פולין.

טקסים ליד אנדרטות בישראל ובפולין.

"על תהליך עיצובו המתמשך של טקס הנצחה אפשר ללמוד מאופן עריכתו של טקס ההלוויה הראשון של אפר שהוברח מפולין. ביום י"ג באלול תש"ו (9.9.1946), הובא לישראל אפר שנלקח מקבר המונים בבית הקברות של זדונסקה וולה שהפך לגיא הריגה של יהודי העיירה. עיתוני היום 'הארץ' ו'דבר' שדיווחו על כך בהרחבה ב 13.9.1946, דיברו על 'עצמות'). ה'אפר' הוברח בדרך לא דרך והובא לחיפה באונייה. בשעה שהורד מהאונייה ועבר בעיר בדרכו לתל אביב, שרר בחיפה שבתון: החנויות נסגרו וקהל רב עמד בצדי הדרך שבה עבר מסע האפר שתואר כמסע הלוויה. האפר הונח בארון קבורה שהועמד בדירה פרטית ברחוב דיזינגוף 278 בתל אביב, ויוצאי זדונסקה וולה עברו על פניו. משם יצא מסע ההלוויה לבית הקברות בנחלת יצחק, והאפר הוטמן באדמה בטקס הדומה בכול לטקס קבורה של מת. הטקס הזה היה ככל הנראה ראשון מסוגו. טקסים שנערכו אחר כך קיבלו צביון אחר." (עמ' 147)

 

פרק שמיני: פולנים תרים אחר מחוזות זיכרון.

הסבל, העונש והחמלה.

"תיאור אחר נמצא בספר הזיכרון של זדונסקה וולה (עמ' 338-339):

הם [הגרמנים] הקימו תליה, בחרו בעשרה קרבנות והבהילו את כל תושבי זדונסקה וולה 'לחזות' במחזה. בין הנידונים למוות נמצא חסיד אחד, יהודי פשוט, שלמה ז'ליחובסקי, שעודד את רוחם של כל היהודים שנתאספו בעל כורחם, הוא גזר עליהם שלא להתאבל ונסך בהם רוח של בטחון. הוא ראה זכות להקריב את עצמו על מזבח העדה. בכל נתיב הייסורין הלך ושר ושימח את עצמו [...] כולם התרשמו עמוקות, שיהודי ילך וישיר בקול שמח ובהתלהבות בדרך אל התליה ויצפצף כליל על המרצחים הגרמנים.

בספרי זיכרון מופיע תיאור של רב הקהילה ההולך בראש בני עדתו ההולכים אל מותם ומפיח בהם תחושה של השלמה והקרבה בעלת תכנים וסממנים דתיים. בעיירה זדונסקה וולה רווח על היום סיפור העובד מדור לדור, ולפיו בשעה שהובלו יהודי העיר אל עבר בית הקברות, זירת מותם, חשכו לפתע השמיים,, מצבות בית הקברות התעופפו באוויר ומתוך העננים השחורים הופיעה דמות רבת הוד מוארת בלהבות אש. על פי ההסבר שניתן, זוהי דמותו של רב שהופיע מתוך האפוקליפסה כדי להרגיע את ההולכים למוות והבטיח להם שיתקבלו בעולם הבא ללא ייסורים. מספרי הסיפור הזה (שמועה מפי שמועה) משתמשים באלמנטים הלקוחים מדתם שלהם... אך ברור כי הניסיון למצוא אלמנטים דתיים כנחמה וכמשענת במציאות כאוטית ונוראה הוא צורך אנושי הקיים אצל יהודים ואצל לא-יהודים כאחד." (עמ' 194-195)

שאלת האשמה.

"בעיירה זדונסקה וולה  שמעתי פעמים אחדות וממקורות שונים מאנשים מבוגרים אך גם מצעירים שונים, את הסיפור... על תופעה על-טבעית שהתרחשה בשעה שהובלו יהודי העיירה אל מותם והזעזוע מן הסיפור הזה מלווה את האנשים עד היום." (עמ' 213)

מניעים המיוחסים למתנדבים בסביבתם הקרובה.

"בזדונסקה וולה קיבלה על עצמה ילז'בטה ברטש, גמלאית שהייתה מנהלת בית הספר המקומי, את אחזקת המפתח של בית הקברות, שמירת המקום ניקיונו וטיפול במצבות. היא מארחת בביתה את הבאים לחפש בבית הקברות שריד וזכר לבני משפחתם ומדריכה אותם בחיפושיהם אחר הקברים של בני משפחותיהם. בביתה יש רישום של כתובות יוצאי העיר המפוזרים בעולם, ויהודים באים להיעזר בו בניסיונותיהם לאתר מכרים וקרובים. בעיר יש התנכלויות לבית הקברות ומתפרסמות כתובות גנאי ליהודים. ברטש עצמה נתפסת בעיר כיוצאת דופן, כ'עושה צרות' וכ'אוייבת העירייה'." (עמ' 215,217)

 

יו"ר- רעות הרשקוביץ (ליזרוביץ), BA+MA האוניברסיטה העברית בירושלים, ארכיון "יד ושם"
contact@zdunskawola.co.il