"המצבה הקהילתית הראשונה לזכר קרבנות השואה הוקמה בארץ בשנת 1947 ע"י ארגון יוצאי זדונסקה וולה, באותה שנה הגיעה שקית אפר ממחנה ההשמדה חלמנו בפולין, שם נספו בני העיירה. בחרדת קודש פנה יו"ר הארגון לחברה קדישא של ת"א-יפו, וזו הקצתה לו, ללא תשלום, אחוזת קבר בבית העלמין הישן שברחוב טרומפלדור. טקס הקבורה- כנראה הראשון מסוגו בארץ- נערך בהשתתפות רבני העיר ואישים רמי מעלה. על הקבר הוקמה מצבת שיש קטנה במימון ארגון יוצאי הקהילה[1]. כך נולדה המסורת של הקמת מצבות הקהילה. בשנת 1950 הוקמו בארץ שלוש מצבות קהילה- שתיים בבית העלמין בנחלת יצחק (קהילת מיר וקדושי טרבלינקה) ואחת בבית העלמין שברחוב טרומפלדור (קדושי וארשה). המצבה לזכר קדושי וארשה מעניינת במיוחד, משום שהוקמה ע"י אדם פרטי שבני משפחתו נספו בגטו וארשה. בשנת 1949... הגיע האיש ליער... מילא שני שקים בחלקי עצמות ואפר, ואלה הועברו בחשאי... ב 19.4.1950, יום השנה השביעי לפרוץ המרד בגטו, הוטמנו שרידי הלוחמים בחלקת קבר שנכרה סמוך למצבת זדונסקה וולה. מאחר שהשרידים הוצאו מפולין באופן בלתי לגאלי, הוחלט להקים להם מצבה משותפת עם קדושי זדונסקה וולה ולשמור את הסיפור בסוד. רק בשנת 1970... ניתן למבצע פומבי[2]."
[1] מכתב א' פרנקל, יו"ר ארגון יוצאי זדונסקה וולה, להנהלת חברה קדישא של ת"א-יפו, מיום 17.5.1973, ארכיון החברה קדישא של ת"א-יפו, תיק זדונסקה וולה.
[2] שיחת המחברת עם א' זינגר, מנהל המחלקה הטכנית של חברה קדישא, ת"א, 18.1.1994; מכתב י' פיז'יץ לארגון יוצאי זדונסקה וולה, ח' בחשוון תשי"ט; מכתב י' פיז'יץ לרב עובדיה יוסף, 28.6.1970, ארכיון חברה קדישא, תיק זנדוסקה-וולה.