ארגון יוצאי זדונסקה וולה, שמואל פקנטרגר

שמואל בן-דוד פקנטרגר

שמואל בן דוד פקנטרגר נולד בזדונסקה וולה ב 1.4.1925, בן לבלומה ויעקב דוד פקנטרגר ואח לארבע אחיות ושני אחים. אביו של שמואל, שכונה רבי יענקל, היה שמש העיר והוא זה אשר ערך חופות וקידושין. משפחת פקנטרגר הייתה דתית למדי, כאשר אחיו הגדול של שמואל היה בחור ישיבה, לעומת שמואל שקיצר את הפאות ו"סטה" מדרך אביו. אביו לא כעס על כך, אלא תמיד היה אומר: "אני אוהב יהודי בלי זקן במקום זקן בלי יהודי". בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה וההפצצות על העיר, עזבה המשפחה את זדונסקה וולה. אמא של שמואל ושתיים מאחיותיו הגיעו לורשה, ואילו הוא, אביו ושתי אחיות אחרות הגיעו לעיירה גרודזיסק, משם ללודג' ואז שבו בחזרה לזדונסקה וולה. במאי 1940 עברה המשפחה להתגורר בגטו שהוקם בעיר. החל מראשית הכיבוש, נצטווה היודנראט לספק משלוח של יהודים לעבודה בגרמניה.

וכך, קבוצות של עובדים היו יוצאות מהגטו בליווי משטרתי. באחת הפעמים תפסו את שמואל לעבודה מחוץ לגטו יחד עם עוד כ 200 צעירים, אך הוא הצליח להימלט. אביו של שמואל סיפר לו כי המשטרה לקחה את אחיו במקומו, ושמואל אמר לו: "אני הבן שלך והוא הבן שלך, אבל בגלל שלא קיימתי כיבוד אב כמו שצריך, אני אלך במקומו כדי שישחררו אותו." ואכן, שמואל נשלח ל-לובאו, מחנה עבודה באזור פוזנאן. לאחר כמה חודשים נשלח משם לנוישטט שבגרמניה, שם שהה עד 1942. בתקופה זו ידע שמואל כי שתיים מאחיותיו נמצאות בגטו לודג', אך הוא לא ידע דבר אודות גורלם המר של בני המשפחה שנשארו בזדונסקה וולה. באוגוסט 1942 חוסל גטו זדונסקה וולה. בעת הסלקציה שנערכה בבית הקברות, נשלחו סבו וסבתו, הוריו, שתיים מאחיותיו, אחיו ושני אחייניו הקטנים (בני 10 ושנתיים) למחנה ההשמדה חלמנו. בסוף 1942 נשלח שמואל לאושוויץ, שם נחקק על זרועו המספר 124205. באושוויץ עבד שמואל בסחיבת צינורות וחומרי בניין, וסבל רבות מנחת זרועם של הגרמנים. לאחר מספר חודשים נשלח למחנה העבודה יאבוז'נו, שם עבד בבניית כבישים. ב 1944 הוא הוצעד ארבעה ימים בכיוון מחנה בלכהמר. לאחר מספר ימים, מכיוון שהייתה המולה גדולה במחנה בגלל הפגזות הרוסים, החליט שמואל יחד עם חבריו לברוח לכיוון היער, משם הגיע למחנה של יוגוסלווים, ומשם למחנה של שבויים צרפתים. כעבור שבועיים קיבלו הגרמנים הוראה לשחרר את השבויים הצרפתים דרך הגבול הרוסי, וכך השתחרר שמואל ושב לזדונסקה וולה. ב 1946 החליט לעלות לארץ ישראל, והדרך הייתה ארוכה: מפולין הגיע לצ'כיה ומשם להונגריה; מהונגריה לאוסטריה ומאוסטריה לאיטליה, שם שהה במחנה פליטים. באיטליה עלה שמואל בטעות על אונייה למצרים, ומשם עלה על רכבת לארץ ישראל. כשהגיע לארץ הצטרף שמואל לארגון האצ"ל והשתתף בפעולות להגנת הארץ. לאחר פירוק האצ"ל והקמת צה"ל בקיץ 1948, הצטרף לחטיבת גבעתי ולחם במלחמת השחרור, מלחמת ששת הימים ואף במלחמת יום כיפור. ב 1950 נשא לאישה את מינה, אותה הכיר כשביקר את שארית המשפחה של גיסו שנספה בשואה. ב 1952 נולד בנם הבכור יעקב, וארבע שנים לאחר מכן נולדה בתם טליה. בשנות ה 50 וה 60 עבד שמואל כמסגר ורתך; בשנות ה 70 עבד במפעלי טקסטיל, ולאחר מכן עבר לעבוד ב"טבע"- יצרנית התרופות, עד לפרישה בגיל הפנסיה. כיום שמואל פעיל מאוד בארגוני הנצחה, והוא אף מרצה בפני תלמידי בית ספר ומגולל בפניהם את שעבר עליו בשואה. בשנה שעברה פרסמה משפחתו ספר אוטוביוגרפי אודות חייו שנקרא: "שמוליק". לשמואל שני נכדים ונינה אשר מסבים לו נחת וגאווה ואוהבים אותו מאוד. גם אנחנו, ארגון יוצאי זדונסקה וולה בישראל, אוהבים אותך שמואל וגאים להעניק לך תעודת חבר כבוד לשנת 2009. אנו מודים לך על כי היית והינך חלק מאיתנו ומאחלים לך הרבה בריאות, אריכות ימים, אושר, נחת ואהבה.

תעודת לידה

שושלת פקנטרגר