סיכום מסע לפולין 2023 - טליה בלושטיין

צילומים: טליה בלושטיין 

השנה יום הזכרון לשואה ולגבורה יש לו נפח אחר . הכאב האישי מסתווה עם הכאב הלאומי . וקשה להגיד או לכתוב אך בימים כאלה קשים של עם ישראל ומדינת ישראל. שנה שעברה יצאנו למסע לפולין, המסע לפולין שלי התחיל בימי הקורונה, אני בסיומו של קורס מורי דרך ונשארו השיעורים האחרונים, הכל עבר לזום . אחד מהקורסים האחרונים היה העם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה. ובו פרק שלם עם קהילת יהודי לודג׳ מכירים את התחושה שכל האסימונים נופלים בבת אחת בזה אחר זה . אז האסימונים נופלים, המרצה מספר על העיר לוד׳ג עם רוב יהודי - בירת הטקסטיל של המרחב, האסימון הראשון נופל - סבתא שלי מלוד׳ג לפחות ככה אני זוכרת מהסיפורים, והיא גם הייתה תופרת - סה״כ מתאים לבירת טקסטיל . אסימון שני - ב 1.9.1939 שהיטלר פלש לפולין הרבה צעירים יהודים ברחו לרוסיה, כאלה שלא היה להם מה להפסיד - מהסיפורים המועטים ידעתי שסבתא שלי ברחה עם סבא לרוסיה וסבא שירת בצבע האדום. הרבה צעירים גוייסו לצבא האדום. אחרי שהסתיימה המלחמה אף אחד לא נשאר למעט סבא וסבתא שעלו לארץ. וגם מעולם לא דיברו את סבא לא הכרתי הוא נפטר אי שם בשנות ה -70 וגם את סבתא שלי בקושי הכרתי היא נפטרה כשהייתי יחסית קטנה. מעולם לא דיברו ולא סיפרו. וכך שנופל אסימון אחרי אסימון התחלתי להתעניין, מצאתי את עצמי לילות על גבי לילות מנסה לחפש אולי שרידים בארכיונים. לא מצאתי הרבה. באותו זמן ביקשתי להיכנס לקבוצת הווצאפ של קהילת צאצאי העיירה זדונסקה וולה ארגון יוצאי זדונסקה וולה- משם סבתא שלי הגיע. קבוצה מאוד פעילה בזכות אנשים נהדרים שפשוט חשוב להם מאוד. ומבין ההודעות אני רואה שמתחילים לארגן מסע לפולין ! ישר שלחתי לאבא ! ״אבא ראיתי , יוצאים למסע לפולין , רוצה לבוא?״ ידעתי שאני שם, יצאנו אבא אחותיSalit Blueshtein דוד מוטי מוטי בלושטיין ואני . החוויה הייתה - כל כך משמעותית - כל המסע התנגן לי בראש המשפט ״ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה״ להיות שם עם אבא שלי - להקנות לו את החוויה של להגיע למסע כזה בעקבות הוריו שמעולם לא דיברו בתקופה כזו שגם לא היה מקובל לספר . ידעתי את הגאווה שהוא מרגיש להיות שם עם בתי בנותיו. כל פעם שאחותי הביאה פרט חדש מחיפוש ארכיונאי מאומץ - כמה זה הסב לו אושר . ללכת באגם הפסטורלי בעיירה קטנה ולדמיין את סבתא שלי הולכת שם כל כך שמחתי שיצאנו אף על פי . שנה שעברה עוד לא ידעתי שאלה יהיו החוויות האחרונות עם אבא שלי . ואני שמחה זכיתי לחוויה כל כך משמעותית לצאת למסע לפולין ביחד עם אבא - נתן לי לרגע טיפה יותר להבין מאיפה הוא הגיע ואיך זה לגדול להורים שורדי השואה כאלה שעלו לארץ לבד ולא נותר זכר למי שנותר באדמת אירופה. לזכרון של הינדה ומשה בלושטיין ולבני משפחתם שלא שרדו. ולזכרו של אבי יהודה בלושטיין שזכינו לצאת למסע לפולין ביחד . אבא אני מתגעגעת ❤️