אסתר אוניקובסקי נולדה בזדונסקה וולה ב 2.5.1926, וגדלה שם, יחד עם עוד 4 אחיות ואח, עד פרוץ מלחמת העולם השניה כאשר מלאו לה 13. בילדותה הלכה אסתר מידי בוקר לבית ספר ציבורי, ובשעות אחה"צ לבית הספר היהודי "בנות יעקב". הוריה של אסתר, Zienvel and Sara, הכינו חליפות למחייתם. אולם, הם נאלצו לסגור את העסק המשפחתי, שכן הנאצים נישלו אותם מרכושם. משפחתה של אסתר סבלה רבות מהאנטישמיות הנאצית. בני המשפחה לא הצליחו להשיג מסמכים מזוייפים שיעזרו להם לחמוק מהגירוש למחנות. כתוצאה מהלשנה, הגרמנים פשטו על בית משפחת אוניקובסקי וגירשו אותם לרחוב.

הוריה של אסתר נלקחו למחנה ההשמדה חלמנו והיא לא ראתה אותם שוב. אחיה הקטנים, שי וטובה (Shy and Tova), נשלחו לאושוויץ. שאר בני המשפחה- חנה, סוניה, אסתר ו-מאשה- נשלחו לגטו לודג'.

אסתר וארבעת אחיותיה התגוררו בגטו לודג' כ 3 שנים (1942-1945). בגטו נאלצו האחיות לעבוד, וכך גם אסתר: היא עבדה במכבסת בגדים גרמניים. בנוסף, היא עבדה יחד עם אחיותיה בתפירת שטיחים. האחיות חיו ללא קורת גג ראויה, כאשר נאלצו לחלוק מיטה אחת! אוכל כמעט שלא היה בנמצא, פרט לאוכל מהמטבחים הציבוריים. האחיות היו בריאות ועובדות טובות אשר שמרו אחת על השניה לאורך כל הדרך. הן היו האחרונות שגורשו מהגטו לאושוויץ באוגוסט 1944. 

בהגיען לאושוויץ, ארבעת האחיות נשלחו לאותו הבלוק, שם לקחה מאשה את האחריות על אחיותיה. "מישהו גנב פעם מהמלאי של האחיות שלי והקצינה הנאצית לקחה שוט והיכתה את מאשה בטענה שהיא לא עושה את עבודתה כראוי. הגב שלה היה שחור כפחם וחבול". האחיות שהו באושוויץ כשבועיים, ומשם נשלחו למחנה העבודה "שטוטהוף" הידוע לשמצה, בו עברו האסירים מסכת עינויים על בסיס יומי. "כולם נראו כמו שלדים", מספרת אסתר. אסירים רבים לקו בטיפוס ודיזינטריה כתוצאה מתנאי המחנה. מספר ימים לאחר הגעתן, מתה מאשה מחולי ורעב. היא נפטרה בשנתה, ליד אחותה אסתר. אסתר חלתה מאוד וכתוצאה מכך נשלחה לסלקציה. אסתר הבינה שמשמעות הדבר היא מוות מיידי, ולכן כאשר הגרמנים לא הבחינו, היא ברחה והתחבאה מאחורי ביתן השירותים. יומיים שלמים היא התחבאה שם, תוך שהמחנה מופצץ ע"י בעלות הברית. 

ב 1945 שוחרר המחנה ע"י האמריקאים והבריטים.

אסתר ושתי אחיותיה שרדו את השואה ועלו לארץ ישראל, שם נפרדו דרכיהן: אסתר הגיעה לבאר-טוביה בדרום, ושתי אחיותיה, חנה וסוניה, הגיעו לחיפה שבצפון. חנה נישאה ליחיאל אורבך, גם הוא יוצא זדונסקה וולה. זמן קצר לאחר שילדה את הבן בני היא חלתה בדלקת ריאות ונפטרה, שכן היא היתה מאד חלשה מהשהייה במחנות. שנה לאחר מכן נישא יחיאל לאתי שילדה לו עוד 2 בנים: אילון ואמיר. במשך שנה הייתה אסתר פעילה בתנועת נוער בבאר-טוביה, למדה את השפה העברית ועבדה בחווה. לאחר מכן עברה אסתר להתגורר בחיפה והתאחדה עם אחיותיה שכבר הספיקו להתחתן. 

אסתר נמשכה לתחום עיצוב השיער ובתחילת 1948 לקחה קורסים בעיצוב שיער. שם הכירה את יוסף, בעלה לעתיד, אשר חלק עימה סיפור חיים משותף. ב 6.4.1948 התחתנו השניים, וב 1949 נולדה בתם הבכורה- שרה. אל שרה התווספו זיוה (1953) ופז (1959). אסתר ויוסף פתחו מספרה בעיר חדרה, שם עבדו שנים רבות, עד למותו של יוסף ממחלת הסרטן ב 1990.

לאסתר שמונה נכדים: שרון, מיה וגיא (מהבת שרה); רובי, רוני ואדם (מהבת זיוה); נאור ושלי (מהבן פז)

וארבע נינות: שיר (מהנכדה מיה), עמית ועדי (מהנכד שרון) וטליה (מהנכד רובי).

בשנת 2007 נסעה כל המשפחה לבקר את האחות זיוה באוסטרליה, שם התראיינה אסתר בפני הנכד אדם בן ה 18. זו הייתה הפעם הראשונה בה שמעו בני המשפחה סיפורים אותם לא שמעו מעולם. חודשיים לאחר מפגש מרגש זה נפגעה אסתר פגיעת ראש קטלנית בדרכה לטיול גמלאים. זה אירע ביציאה מפתח ביתה ע"י מכונית שנסעה במהירות מופרזת. מאז, במשך כשנה ורבע, שהתה אסתר בבית חולים כאשר מצבה מוגדר צמח. זהו אכן סוף נוראי לאישה עצמאית, מתעמלת, נהגת, דעתנית, חכמה, חזקה... אמא נהדרת וסבתא למופת. אסתר נפטרה ב 6.12.2007- יום הולדה של בתה שרה ויום הולדתו של בעלה יוסף ז"ל. צירוף מקרים נוראי...

שרה מאמינה כי אמה נתנה לה מתנה ליום הולדתה- את חייה.