נאומו של צבי גיל באזכרה השנתית, 23.8.2010
אפרים לוי, בן עירנו, לימים מפקד ההגנה בירושלים בזמן המצור, מבכירי המוסד (גם דב למברג היה מבכירי המוסד) בא לבית התפוצות להתעניין בחומר על קהילה בשם זדונסקה-וולה. הוא ביטא את שם העיר בענווה רבה ומתוך חשש שאין הרבה חומר על עיר קטנה זאת והקהילה היהודית שבה. בחורה צעירה ביקשה ממנו לחכות וכעבור מחצית שעה חזרה אליו עם עשרה מטרים של חומר טקסט על זדונסקה וולה. הצעירה הייתה נכדה של רב אלוף בר לב- רמטכ"ל צה"ל ובן ליוצאי זדונסקה וולה-משפחת ברסלבסקי. גם הוריו של אלוף זאבי- גנדי- היו יוצאי העיר.
עיר קטנה, קהילה בגודל בינוני, אבל יש לה עבר וככול שעובר הזמן לא זו בלבד שעבר זה לא נמחק- להיפך הוא מתחדד. בזדונסקה וולה לא נשאר אף יהודי, אבל הזכר קיים והוא הולך ומתועד בעזרת תושבים טובים וכמה צעירים שנטלו על עצמם את המשימה הזאת. ואנו מכירים להם תודה עמוקה והבענו זאת בדרכים שונות בין היתר בהבאת כמה מהם לארץ, בתמיכה במלגת לימודים וכיו"ב.
אבל לא רק עבר יש לנו. גם הווה יש. אני מניח שרבים מכם מודעים לאתגר שלקחנו על עצמנו, אני וכמה מעמיתיי לתעד את תרומת ניצולי השואה למדינה ולהציב אותה בפנתיאון הלאומי. כאן לא המקום וזה לא הזמן לספר לכם מה הושג ומה מצוי בצנרת. אבל התרומה שלנו גם היא לא מצוייה רק בעבר. היא מצוייה בהווה ובעתיד. אין מקום, אין תחום, אין מסגרת בישראל שבה לא תמצאו במקום בולט את בני הדור השני והשלישי של ניצולי השואה.
אך יש גם עתיד. בין הפרוייקטים שהם בראשית תהליך הביצוע והוא בשלב זה פרוייקט הדגל- נקרא "דורי דורות" והשאיפה היא שלפחות 120 צעירים- נכדים או נינים לניצולי שואה ידובבו את סביהם באמצעות ודיאו או מכשירים ניידים, מה עבָרם ומה עשו למען המדינה.זה יהווה מאגר של חומר גלם תיעודי רב ערך, לכל תכלית- מחקרית או הפקתית.
לזדונסקה וולה נתמזל המזל שאת המלאכה הסיזיפית היומיומית מבצעת בהתמדה, במסירות, באהבה, בת דור שלישי שלנו שקיבלה את התפקיד מבן דור שני פרופסור דניאל וגנר ממכון וייצמן. אינני חושב שיכולה להיות תרומה גדולה יותר מפכי שתורמת רעותי, לא רק לעובדה שאנו עדיין איזו משפחה קטנה שנותרה משבט גדול, אלא בידיה הופקד הלפיד. "הרעות נשאָנוך בלי מילים, אפורה עקשנית ושותקת" - כתב חיים גורי ויצחק רבין אהב את השיר הזה. את, רעות, לא אפורה ולא שותקת אבל את אחות קטנה לנו שעושה מעשים גדולים. אין משימה נעלה מזאת. זהו המסר של דור הנצולים לדור השלישי. זאת הצביטה בלחי שלך רעותי. וכי יכול להיות משהו מרגש ומרטיט יותר מצביטה חזקה של סבא לנכדה. זאת משום שאת עוסקת במלאכת הריקמה של ההיסטוריה. את מבטיחה את עתיד הזיכרון.
